הפוסט הזה הוא לגמרי אוף-טופיק מעיצוב, מתכונים וסגנון, אבל הוא סוג של פנאי, בעיקר שלי. אם העמקתם בנבכי הבלוג אתם כבר בטח יודעים שהסוסים תופסים חלק נכבד מחיי, אז אני רוצה לשתף אתכם גם בחלק הזה. מעבר לחיה האצילית והמדהימה הזאת, שאין כמעט אדם שלא אוהב אותה או מתפעל ממנה, יש לה תכונות שאנחנו בתור אנשים יכולים בהחלט ללמוד מהן כחברה אנושית.
בתור אחת שממש, אבל ממש, לא מתחברת לצבע הורוד על גווניו, מצאתי שעם שילובים נכונים, בפריטים הנכונים, תוכלו לעשות יופי של בית גם עם ורוד. אני לא מדברת על ורוד של חדרי ילדות, אלא דוקא על צבעי הפוקסיה הבוהקים שיכולים להוסיף לכם המון שמחה לחיים, כל עוד לא תגזימו. אנחנו בפתחו של קיץ, בתקופה של שינויים, בנייה ועיצובי בתים. בואו תציצו לכמה גירסאות לא רעות בכלל של ורוד, שבהחלט אפשר לחיות איתן.
ממש כמו הישראלי הממוצע, הוא שורד בכל מצב, קוצני ומחוספס משהו, אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. קבלו את הקקטוס. הצמח הכל כך מיוחד הזה, שלמרות שקוראים לו צבר הוא בכלל הגיע אלינו מאמריקה. הפנג שווי לא מרשה להכניס אותו הבייתה כי הוא מביא לכאורה אנרגיה שלילית בגלל הקוצים המשמשים כהגנה נגד אנרגיות רעות, אבל את הקקטוסים עם העלים העגולים והיפים אפשר בהחלט להכניס, לאהוב ולטפח. הנה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על הקקטוס, ומה שאפשר לעשות איתו בבית בלי יותר מידי עבודה.
שמתי לב שלרוב האנשים בארץ יש נטייה להסחף אחרי הזרם ולא לתת ביטוי לטעם האישי שלהם, ולומר לכם את האמת, זה קצת מתסכל אותי. אנחנו ארץ של אופנה אחת. גם בלבוש, גם בהנעלה, ולצערי, כן, גם בריהוט ועיצוב הבית. אם בכל החנויות יש ריהוט מהודו, אז תראו את זה בכל הבתים. כשאיקאה הגיעו לארץ, פתאום לכולם היו את אותם המצעים וכלי האוכל. מתי כבר תלמדו להיות שונים? להיות אתם, ולא להיות ב-ד-י-ו-ק כמו השכן? דוקא בחדר האמבטיה, החדר הכל כך אישי הזה, אולי סוף סוף תעיזו להיות מי שאתם באמת. הנה כמה השראות לכאלה שלא פוחדים להיות שונים.
זהו! הקיץ בהחלט כבר פה, ושלא יספרו לנו סיפורים. שמתם לב שבשנים האחרונות נעלמו להן עונות המעבר? אין יותר סתיו ואביב. מגשם שוטף לשרב מתיש, וחוזר חלילה. אז יש לנו בדיוק שבועיים לנצל את ימי התום למעט פיקניקים בחיק הטבע לפני שנצטרך כבר להסתגר במזגנים. בין דליקות ענק לשרב מתמשך, אני מלקטת לכם בפינצטה את המקומות הקסומים, האהובים עליי לפיקניקים או לסתם טיול בחיק הטבע. אז ארזו לכם סל, מחצלת וכובע, וצאו להתמזג עם האדמה היפה שלנו. אל תשכחו להביט סביב על הפריחה המדהימה, למעלה על הציפורים המיוחדות שפוקדות בימים אלו את ארצינו (הגינה שלי מלאה בהן), ולמטה, לחרקים הצבעוניים,…
הפוסט הבא מוקדש כולו באהבה לגברת הולנדית מקסימה שאני מניחה שחלקכם מכירים או נתקלתם בה. שמה דבי שוורץ, היא הפכה אהבה למקצוע, והיא מתמחה באפיית עוגות קאפקייקס לארועים מיוחדים או סתם בשביל הכיף. את דבי הכרתי דרך הבלוג, והיא כותבת אחד כזה בעצמה, אבל בעיקר היא הולנדית חביבה, עם אהבה דומה לשלי לסוסים, לעיצוב ולאוכל. דבי תורמת לנו מתכון המשלב קאפקייקס יפהיפיים עם טעם הולנדי מובהק של עוגיות הספקולאס שאתם בטח מכירים. אם לא, נעים מאוד! כנסו.
זוכרים את שנות השמונים? אז, כשכולם התחילו פתאום לטוס לחופשות בחו”ל. תקופת הצ’ארטרים שהבטיחה שבוע בסנטוריני כולל הכל ב- $300? אז, כשכולם חזרו משם עם תמונות של בתים עם כיפות בצבעי כחול-לבן התחילה בנייה מוזרה בישראל, שניסתה לחקות את הנוף הים תיכוני היפהפה. האמת ששם, כשהכל משתלב עם הנוף התכול, והחבר’ה יודעים לסגל את עצמם לטבע מסביב, הכל נראה מושלם. פה לעומת זאת, ריבוי התרבויות והסגנונות יצר מישמש אחד גדול. אז איך בכל זאת ניתן להשתמש בכל היופי הזה? הרי גם לנו יש בדיוק את אותו הנוף.
המאניה בעיצומה וכולם עסוקים ממש ברגעים אלה בהשלמת הקניות, בישולים, איחולי חג לאהובים. למי שיש זמן לקרוא אותי כרגע, מצבו טוב! אני החלטתי לא להלחץ החג הזה ולקחת את הכל בסבבה. מה שיהיה, יהיה, המשפחה שלי תאהב אותי גם ככה 🙂 אז אם בא לכם להכין קינוח מטמטם של הרגע האחרון שלוקח באמת דקה ונראה ממש מרשים, שלא לדבר על הטעם, הנה מוס נוטלה עם שמנת מתוקה, שהכינו לי השכנים המתוקים מיטל ושחר ליום הולדתי האחרון, ושכבש פה בסערה את כל השכונה.
פסח אוטוטו פה, והיסטריית הקניות כבר בעיצומה. עוד שנה, עוד סדר, שוב לחשוב מה לבשל, מתי תגיע העוזרת, מה לקנות מתנות. כולם בסטרס. אז מה מצבכם ברשימת המטלות עד החג? אם התעייפתם רק על לחשוב מה לקנות למי מתנה, שתדעו שגם אני שם. אז חיפשתי אלטרנטיבות, כרגיל, ומצאתי כל מיני דברים מגניבים, שלא בהכרח עולים הרבה, ופשוט שובים את העין ומשמחים את הנפש. גללו מטה לאוסף תמונות משגע של רעיונות למתנות, שאת חלקן תוכלו לעשות לבד, במחיר קטן.
ברוב הבתים הוא משעמם, ארוך וצר. עוברים בו בחטף, זורקים תיקים, חולצים נעליים, מניחים מעילים. בשבילנו הוא כאילו לא קיים. אנחנו עוברים בו כל היום, החוצה, פנימה. פנימה, החוצה. לאלה שבאים אלינו הביתה, הוא הראשון לקבל את פניהם. הצצה חטופה אל מעוזינו. הבטחה למה שמחכה בפנים, או שלא. הוא לא חייב להיות מוזנח ומשעמם. אפשר בקלות להפוך את מסדרון הבית שלכם למזמין ומאיר פנים. הנה איך, עם כמה דוגמאות נפלאות.
