רציתי לספר לכם על מוצר חדש שלאחרונה יצא לשוק, הנקרא “עוזר אישי”. היומן המופלא הזה הומצא ופותח על ידי חברה, טל קפלינסקי, וממש בימים אלה משווק להמונים. למרות שרובנו מתיימרים לעקוב אחרי הקידמה הטכנולוגית, מסתובבים עם אייפודים ואייפדים, בלאקברים ועוד מחלות רעות, תכל’ס, אין על נייר ועיפרון. תודו. “העוזר האישי” הוא יומן מודפס. כן, כאלה שכבר חשבנו שנכחדו מן העולם. היחודיות שלו היא שהוא מתוכנן אחרת ממה שאנחנו רגילים לראות ביומן רגיל.
שבוע שעבר נשאבתי שוב לתוך המשתלה האהובה עליי, משתלת הגן הקסום ברישפון. הלכתי לבדוק איזה צמחים יתאימו לי לבית החדש לשמש מלאה וחזקה, שהרי הקיץ שולט כאן רוב ימות השנה. חיפשתי צמחים קצת יותר מיוחדים ממה שרואים בגינות בדרך כלל. כאלה שגם נותנים צבע יפה וטקסטורה מעניינת, ואם אפשר גם לא צורכים הרבה מים במיוחד. הנה מה שמצאתי. יפים יפים, אחד אחד.
זהו מתכון של אמא, שרציתי לכתוב לכם אותו כבר אתמול כדי שתוכלו לנסות אותו לשבת, אבל לצערי המחשב שלי החליט לקחת חופש. מקווה שזה לא מאוחר מידי, ואם כן המתכון מצוין גם לאמצע שבוע וטעים כל כך שאי אפשר להפסיק לאכול ממנו. סופריטו הוא מאכל ספרדי המבוסס על שילוב של עוף, תפוחי אדמה, ואם רוצים להוסיף, אז גם קציצות בשר ולחם רטוב.
את הבוקר של יום רביעי האחרון ביליתי בביתה של האדריכלית איקה דוידס-סרוק, ולהגיד לכם את האמת, ממש לא רציתי לצאת משם מרוב כל היופי הזה. גם את איקה הכרתי בחוות הסוסים שהייתה לנו. איקה רוכבת על סוסים כבר שנים, ומשום מה, הגעתי למסקנה שעיצוב וסוסים זה כנראה חיבור שבא טבעי. איקה הסכימה בשמחה להכניס אותנו לביתה אשר בהרצליה פיתוח, ולסיפור שלו.
חזרתי אליכם אחרי שבועיים של תלאות בין בתים. המעבר היה ממש לא קל, אבל אנחנו סוף סוף במשכננו החדש. מארגנים, מנקים, מקבלים טכנאים כל היום בין פריקת הארגזים. בשבועיים מחוסרי הבית, הסתובבתי בעיקר לחפש רהיטים. רהיטים אמנם לא מצאתי, אבל בין החנויות בשוק הפשפשים ביפו מצאתי שני מקומות שריגשו אותי. אחת זו חנות קטנה ומקסימה בשם “מעשיה” והשנייה נקראת “עלמא”, לשתיהן יש הרבה להציע לאוהבי האמנות והן שוות ביקור.
מי מכם אשר מחזיק כלב בבית, כבר בטח נמצא בשלבי יאוש מתקדמים מנשירת השיער והלכלוך אשר משאיר אחריו החבר הכי טוב שלנו. חודשי הקיץ החמים המביאים לאסופות שיער טורדניות, קרציות, פשפשים ושאר תחלואות העולם, גורמים לי, בכל אופן, לרדת מהפסים. שנים התלבטתי בסוגיה האם לספר את הכלב כדי שלי יהיה יותר נקי ונוח, או לא? האם לרחוץ את הכלב או לא? הוא אמנם גר איתי בבית, אך בכל זאת הוא כלב, ולא בן אדם. אחרי 10 שנות מחקר יסודי, להלן הממצאים.
הרבה חברים ומכרים פונים אליי בזמן האחרון לשאול מה כדאי לתלות על הקירות בבית, חוץ מתמונות וצילומים טריוויאלים. אני אישית מאוד אוהבת אמנות קלאסית המשתלבת בטוב טעם עם הסגנון העיצובי של הבית. מה לעשות, תקראו לי “אולד פאשיינד”. גם גלריית תמונות משקפת את הטעם שלי. כי בית זה בית. ובית זה מי שאתם ומה שאתם אוהבים, לא מה יגידו השכנים. אבל אם ביצירתיות חשקה נפשכם, קיבצתי לכם כאן מגוון רעיונות דקורטיביים לקישוט הקירות. השתדלו כמובן לשמור על מידה נכונה ולא להסחף, וכמובן, שלבו בחכמה עם צבע הקיר.
אני לא יודעת מה עמדתכם בנושא, אבל אצלי האורז הוא מרכיב בסיסי בתפריט. בין אם ביום חול או יום חג, האורז מככב על השולחן תמיד. בשחור-לבן, צהוב, אדום, ירוק, הוא משלים כל ארוחה. ת’כלס, ישנן מיליון גרסאות לבישול אורז, ומיליון מתכונים לכל עדה, אבל הנה לכם הגרסה הכי בסיסית והכי משובחת (באחריות), ממישהי שלמדה לבשל אותו מגיל 10.
באחד הפוסטים האחרונים הזכרתי את הצרכניה השכונתית של כפר ידידיה בה אני עושה קניות מידי יום, ואשר הפכה למוסד לימודי עבורי כמעט בכל תחום. כמעט תמיד, אני מגיעה לשם ברגע האחרון בסוף היום, כולי הסטריה לפתור את סוגיית ארוחת הערב, ומחפשת פתרון זריז אבל שנראה כאילו השקעתי שעות.
אחד הטרנדים הכובשים את עולם עיצוב הפנים לאחרונה הוא ה- Modern-Rustic. הטכנולוגיה המתקדמת הרגילה אותנו לשפע ונוחות אשר קשה לוותר עליהם בקלות, אך רובנו מוצאים את עצמנו מתגעגעים לפשטות של פעם, לעיצוב חלל עם אופי וחום, ובקיצור לבית חם אבל נוח פונקציונאלית.
