רציתי לספר לכם על מוצר חדש שלאחרונה יצא לשוק, הנקרא “עוזר אישי”. היומן המופלא הזה הומצא ופותח על ידי חברה, טל קפלינסקי, וממש בימים אלה משווק להמונים. למרות שרובנו מתיימרים לעקוב אחרי הקידמה הטכנולוגית, מסתובבים עם אייפודים ואייפדים, בלאקברים ועוד מחלות רעות, תכל’ס, אין על נייר ועיפרון. תודו. “העוזר האישי” הוא יומן מודפס. כן, כאלה שכבר חשבנו שנכחדו מן העולם. היחודיות שלו היא שהוא מתוכנן אחרת ממה שאנחנו רגילים לראות ביומן רגיל.
כבר קרוב ל-15 שנה שאני מסתבכת עם הסוגיה הנ”ל, והנה הגיעה השבוע התשובה המיוחלת ובאו דברים על סדרם. אני חייבת לציין במעמד זה, שכל קנייה במכולת השכונתית שלנו בכפר ידידיה מסתכמת בחוויה לימודית אחרת. אתמול למדתי מאיש האבטיחים, סוף סוף, לראשונה בחיי, איך בוחרים אבטיח מוצלח. בשל אבל לא מידי, מתוק אבל לא קמחי, רטוב ומרענן אבל לא מעפן. עקבו אחר ההוראות מטה.
ההכנות לאופרה המדוברת “נבוקו” של ג’וזפה ורדי במצדה בעיצומן. אתמול היה לי הכבוד לרדת לים המלח ולקחת חלק בהפקת הענק המדהימה הזו ואני חייבת לומר שממש התרגשתי. (כל כך התרגשתי עד שכמעט התעלפתי…). ירדנו כמה חבר’ה לצפות בפרנקי, בעלי היקר, אשר משתתף בהפקה כחלק מצוות הפקת הסוסים של האופרה. כבר כשהתקרבנו למצדה, ירד האסימון, והבנו שזה לא עוד חיזיון אורקולי משעשע, אלא שמדובר בעיר שלמה שנבנתה במיוחד עבור האופרה.
אין, אבל אין, על ההרגשה הזו שאתה חוזר הביתה ומישהו פרוותי ואוהב קופץ עליך. הם מקיפים אותנו באהבה שלהם, מעריצים אותנו ותלויים בנו בחייהם. החברות האמיצה הזו של בעל חי אשר באמת אוהב אותך, מקבל אותך כמי שאתה בלי פוזות ובכל מצברוח. זה, שלא איכפת לו איך אתה נראה, מה אתה לובש וכמה כסף יש לך. זה שיישאר על ידך גם כשתשמין, תקריח, תהיה חולה או זקן.
תמיד קראו לי “טיפוס מסודר” ואפילו הגדירו את המקצוע לי (מנהלת תקשורת שיווקית) כ”מתכנן אירועים” ולאט לאט בלי שאשים לב החלו הרשימות להשתלט על חיי. לכל דבר שהייתי צריכה לארגן בחיים הכנתי רשימה. רשימת מכולת, רשימת תפריט לארוחת הערב, רשימת סידורים שצריך לעשות, רשימת תשלומים לאותו החודש, רשימת מתנות שצריך לקנות ועוד ועוד רשימות בלי סוף. לא יכולתי לזוז לשום מקום בלי הרשימה שלי.