אין, אבל אין, על ההרגשה הזו שאתה חוזר הביתה ומישהו פרוותי ואוהב קופץ עליך. הם מקיפים אותנו באהבה שלהם, מעריצים אותנו ותלויים בנו בחייהם. החברות האמיצה הזו של בעל חי אשר באמת אוהב אותך, מקבל אותך כמי שאתה בלי פוזות ובכל מצברוח. זה, שלא איכפת לו איך אתה נראה, מה אתה לובש וכמה כסף יש לך. זה שיישאר על ידך גם כשתשמין, תקריח, תהיה חולה או זקן.

ג'וזי
ג’וזי

אני מודה, אני בנאדם די סטרילי שלא סובל ליכלוך ובלאגן. רק המחשבה על שיער בכל הבית, בבגדים, במכונית מוציאים אותי מדעתי. אבל תמיד הייתי גם טיפוס של טבע וחיות. היה לי רצון עז לאהוב את הטבעי והלעיתים מלוכלך, אבל אז יצא השד מתוכי והתנגד לכל אסופת חול או שיער בבית. אבל תמיד ידעתי שביום שאוכל לקחת על עצמי את הטיפול והאחריות הדרושים לגידול כלב, לא אחשוב פעמיים.

הפכתי לעבד של הבית. שאיבת אבק, כביסה מטורפת, ניקוי הדלתות והקירות – המטלות של פעם בשבוע הפכו לטירוף יומיומי. אבל אין שום כוח בעולם שיפריד אותי היום מג’וזי. ג’וזפין. כלבת הבורדר קולי שלקחתי ביום גשם סוער לפני שלוש וחצי שנים ואשר נכנסה לכולנו ללב ולנשמה. טוב הלב שלה, החוכמה, הקלילות של לקום ולרוץ בלי לחשוב יותר מידי, לקחת סיכונים, התעוזה של “אהיה שם להגן עלייך גם אם זה גדול ממני שבעתיים” פשוט המיסו את ליבי. וכל שאיבה שווה!

בשנים האחרונות הכנסתי אל ליבי שני חברים מדהימים נוספים. סוסים. נסיכים יפי תואר הדורשים לא מעט תשומת לב ועבודה קשה, אבל תמיד – תמיד גורמים לי לחייך, במיוחד כשאני עצובה.

הוא קורא אותך ב- 5 השניות הראשונות של המפגש. סורק אותך בעיניים הענקיות והיפות האלה. נושם אותך ואת כל מה שעבר עליך באותו היום. כעס, שמחה, עצבות, עייפות. הוא יודע הכל. מרגיש אותך עד היסוד. רק תעלה עליו, תתחבר אל גופו החסון ותרגיש בשמים. תרגיש חזק וכל יכול. תסתכל על כולם מלמעלה. בשנייה יעזבו אותך כל תחלואי היום ותרגיש לרגע שאתה חלק מהבריאה עצמה.

חברים הכי טובים

 

החיות הכניסו אור לחיי. הם שם בכל שנייה של היום, עוטפים אותי באהבה שלהם ונותנים לי כוח. כוח לתת חזרה ולאהוב. כוח להתגבר על מכשולים ולשרוד. הכוח שהוא רק שלי מבפנים.