מתכונים – עמוד 2 – Home in Style – הבלוג לעיצוב הבית

הנכם גולשים בקטגוריהמתכונים

עם בוא האביב מגיעים איתו כל הגודיס האופיינים לתקופה זו, וביניהם אדון אחד ירוק ונכבד, אשר כל ילדותי הופיע לנו על הצלחת פעם אחת בשנה בלבד, בערב פסח. זהו הפול הירוק. הוא די מיסתורי, אפילו קצת מחתרתי, הייתי אומרת. יש בו רעננות ירוקה וטעם מלא ועשיר, אבל הוא גם שנוי במחלוקת וחלק מהאנשים רגישים אליו. אני מאלה שלא, וטוב שכך. הוא עשיר בחלבונים (ועתיר קלוריות!), אבל הוא טעים טעים. אני רגילה לקבל את פניו בקדירה של פסח עם אורז אדום ועוף מהצד העירקי של אבא, אבל הגיע הזמן לראות מה עוד אפשר לעשות עם הפלא הירוק הזה. הנה כמה רעיונות.

כשהייתי קטנה אמא כל הזמן נזפה בנו לסיים את כל מה שהוגש בצלחת. "אוכל לא זורקים! יש מיליוני ילדים רעבים בעולם ואת משחקת עם האוכל??!" המשפט הזה תקוע לי בראש עד היום ואכן, שום דבר לא נזרק. הלחמניות היבשות נשמרות לפירורי לחם או נתרמות לטובת הציפורים בגינה, הירקות הרכים משבוע שעבר נכנסות לפשטידה או הולכות כצ'ופר לסוסים, ואת שאריות הסירים ג'וזי הכלבה מחסלת. כלום לא נזרק. את השאריות השוות אני ממחזרת לארוחה חדשה שכולם זוללים. חשבתי שתרצו לדעת.

אחד החגים הקלילים והיותר אהובים עליי כבר ממש כאן. זה בגלל הצמחים שאני אוהבת, בגלל השקדים והבננות שאני לא יכולה בלי, והשנה נוספו לי עוד כמה פריטים שמשדרגים לי את החג, והם קשורים לחגיגות סוף השנה שלי באנגליה. אחד מהם הוא סלט מ-ט-מ-ט-ם שאכלנו באחת המסעדות בשוק פורטובלו. רשמתי את המתכון על מפית, והוא כל כך מתאים לטו בשבט שלא יכולתי לא לכתוב לכם עליו. השני הוא ספר חדש של ג'יימי אוליבר, אהובי,  שרכשתי בטיול ובקרוב אמליץ לכם על מתכונים מככבים ממנו, והשלישי הוא קרש חיתוך מדהים שנרכש במסעדה של ג'יימי, ויחדש את שולחן החג שלי. אז קדימה לסלט.

מידי ערב עולה הסוגיה המעצבנת של מה לבשל במסגרת זמן של כ- 30 דקות לפני שכל בני הבית מאבדים את ההכרה מרעב. ומאז ומתמיד אני מברכת את העם האיטלקי שהמציא את הפסטה הבלתי ניתנת לפספוס, ומתמידה עם מתכונים מימי הרווקות. את צינורות הקנלוני הטעימים ניתן למלא בכל מה שיש לכם בבית. מקבץ ירקות עם גבינה, מלית בשרית טעימה, אם נמאס לכם מגירסת הספגטי בולונז ואפילו שאריות של עוף מוקפץ למיניו. אבל המילוי המנצח הוא ריקוטה עם תרד. את הרוטב תוכלו לגוון בין העגבניות הסטנדרטי שהילדים אוהבים, לבין רוטב שמנת, או אפילו לפזר קצת אגוזים קלויים ושמן זית. אבל רק אם אתם…

אי אפשר להתכחש לעובדה שהסתיו הגיע. והשנה, בדיוק בזמן. למרות שעדיין חם פה ושם, הרוחות הקרירות בערב כבר מאפשרות להתפנק עם איזה מרק טוב. שנים של הלוך וחזור לאיטליה, מחזירים אותי תמיד למרק האחד והיחיד שאף אחד בעולם לא אומר לו לא. מינסטרונה. הוא טעים בטירוף, קל הכנה ומשביע. יש לו מיליון גירסאות, והן יכולות להשתנות כל פעם בהתאם לתכולת המקרר שלכם ביום ההכנה. אבל בכדי שהוא יצא ממש, אבל ממש טעים, כנסו.

סוף סוף חג שאני אוהבת! לבן, חגיגי, טעים. עזבו אתכם מכל הבשר הזה שאנו דוחסים לגוף. אם כבר כולסטרול, לפחות שיהיה יפה. אצל העם הטורקי מאכלי גבינה זוהי חגיגה הנמשכת כל השנה, אבל בשבועות היא עולה פתאום לכותרות. אספתי לכם 5 מתכונים מבית אמא ומהרשת,  שנראים לי מגרים ביותר. חלקם אני מכירה ויודעת שאין עליהם בכלל ויכוח, ואת חלקם אני הולכת לנסות בעצמי לראשונה בחג הקרוב. אם בא לכם לנסות איתי ולהשוות גירסאות, אתם מוזמנים. רציתי רק להזכיר לכם לא לדלג על עיצוב שולחן הורס, כי סוף סוף הטבע משתף פעולה והכל כך יפה ופורח מסביב. אז בואו נעשה לנו…

עצמאות כבר בפתח וחדוות המנגלים ניכרת בכל פינה. אם אתם מארחים, או מתארחים ונתבקשתם להכין משהו לשולחן, חשבתי שאולי נמאס לכם להכין את הסלטים הרגילים שלכם ותרצו להתחדש במשהו אחר. אספתי 3 מתכונים שניסיתי מכל מיני מקומות, ויצאו מוצלחים במיוחד, עם טעם קצת שונה מהחצילים, החומוס והירקות קצוץ קטן. אתם מוזמנים לנסות גם, ולספר לי איך חגגתם. עצמאות שמח!

ימים סגריריים בדיוק כמו היום, עושים לי חשק למרק עגבניות מהביל. כיכר הלחם החמה שקניתי הבוקר בצרכניה המקומית עשתה לי עוד יותר חשק לטבול אותה במשהו טעים וחמים ב 12 בצהריים בדיוק. אז אם אתם בעניין, שלפתי עבורכם מתכון קל ופשוט מהספר של אחד השפים האהובים עליי, ג'יימי אוליבר, כי תיארתי לעצמי שאתם עסוקים עם ענייני חנוכה. הספר של ג'יימי, "ארוחות משפחתיות", הוא אחד הספרים היותר נקראים אצלי במטבח. אז אני שולחת לכם את הפוסט והולכת לבשל. אתם מוזמנים להצטרף. (צילום שער Jamie Oliver)

מרוב שהחג הזה עמוס קלוריות, יצירות, פסטיגלים וחגיגות, ממש לא נשאר לי כבר שום דבר לכתוב עליו. הדבר היחידי שבא לי להכין החג הזה, הוא סמבוסק חומוס שאמא הייתה מכינה לנו בחג, בנוסף ללביבות הלטקס המפורסמות. הכיסון הבינלאומי הזה נאכל בכל כך הרבה מדינות וגירסאות, אבל את הגירסה העירקית שלו, אמא נאלצה ללמוד להכין מיד אחרי ששברו את הכוס בחופה שלה. היא נשלחה מיד למטבחה של סבתא לסדנת בישול עירקי בת שבועיים, כדי ללמוד לבשל עבור אבא את כל המאכלים המסורתיים שאף אחד שם לא יכול בלי.

בימים שכאלה, חצי קיץ-קמצוץ חורף, חצי מלחמה-טרום-שלום, נראה שאחת הנחמות שנותרו לנו בעולם הזה היא אוכל. אוכל של חורף, שאמור להגיע, אבל יצא לסידורים ותיכף ישוב. באוכל החורף שלי מככב לו הסלק, והוא ועוד כמה חברים שלו הביאו אותי אל מפתן הבלוג המקסים של לימור תירוש. אחרי פגישה עם לימור, קנקן תה והמון נוסטלגיה, הגעתי למסקנה שפוסט אחד לא יספיק לי לספר לכם על הבחורה המוכשרת הזו. אז הנה הפוסט הראשון הכולל מתכונים יצירתיים עם סלק, ממטבחה (השווה ביותר) של לימור. בפוסט הבא, תזכו להצצה אל הבית המדהים שלה ביפו. כנסו.