שנים שאני חולמת להגיע למקום הזה. חלומות בסגול וירוק בלילה, ריחות לבנדר נעימים על הכר, שכשוך היין בגביעי קריסטל קטנים. סוף סוף הגיע היום המיוחל. אני תוהה ומתלבטת כיצד לכתוב לכם את הפוסט הזה. אני יודעת שהרבה מכם פריקים של האזור, אבל למרבה הפלא, לי אישית, החווייה בפרובאנס הייתה קצת שנויה במחלוקת. מאחר ובלוג זה בלוג, ובחיים לא הכל תמיד ורוד כמו שמציירים, אז החלטתי דוקא להביא לכם נקודת מבט אישית על המקום, כמו שאני חוויתי אותה. אין ספק שהנופים משגעים, היין מעולה, המאפים טעימים, אבל בשבילי, מקום הוא גם אנשים, הכנסת אורחים, אוכל ואוירה. את אלה, לצערי, לא מצאתי שם. אז אם אתם עדיין בעניין, כנסו, אם לא, התמונות תדברנה בעד עצמן, על אחד המקומות היפים בצרפת.

נחתנו במרסיי, צרפת, העיר הקרובה ביותר לחבל המדהים הזה שנקרא פרובאנס, ואחרי נסיעה לא ארוכה הגענו לאחד המלונות היפים שיצא לי לשהות בהם אי פעם Hotel L’hermitage. אחוזה ישנה מוקפת בגן קסום, עמוס פסלונים, בריכה משגעת, ופינות חמד. העיצוב היה פשוט ה-ו-ר-ס. לא יכולתי לחשוב על מקום טוב יותר לברוח אליו מהמולת הארץ. אחרי התמקמות קצרה, תכננו לנו טיול בן שישה ימים, הכולל ביקורים בעיירות הסמוכות וגם באלה הרחוקות יותר. (אזהרה קטנה לגבי המלון, המיטות הזוגיות שם קטנות באופן מצחיק ונאלצנו להצטופף קרוב קרוב באוירה רומנטית כדי לא ליפול :-))

התחלנו בביקור במוזיאון הלבנדר. אחד הדברים האהובים עליי בעולם זה הצמח הזה. מלבד ריחו המערפל חושים, הוא גם ידידותי, צבוע בסגול שמיימי, ובעל סגולות מרפא יוצאות דופן, בהן יצא לי להווכח לא פעם. הגענו ל Musee De La Lavande במקום הנקרא Le Chateau Du Bois. שם השכלנו קצת על גידולו, מקורותיו וסגולותיו. העמסנו תיקינו במוצרים המופלאים ושמנו פעמינו ל Gordes, אחת העיירות היפות יותר בהן פגשנו בטיול הזה. עיירה שלמה אשר חצובה בהר. אני יכולה לומר בודאות כי זו הייתה אחת העיירות המסבירות פנים, נעימות וטעימות בהן היינו. המראות והנופים אשר נשקפו מהרי Luberon היו ציוריים ועוצרי נשימה. כל החבל הזה (Le Luberon), עמוס כפרים קטנים ומקסימים, שווקים וכנסיות יפות. הנוף הפנורמי מיוחד, ואם תגיעו אליה בימי שישי בבוקר תזכו לבקר גם בשוק המקומי. אם אתם באזור, מומלץ גם לבקר בעיירה Roussillon, עיירה ציורית אשר אדמתה וקירותיה צבועים בצבע חום-אדמדם והיא קרויה Ochre. צוקיה משגעים, והנוף הניבט ממנה מזכיר משהו מאוד בתולי בכדור שלנו.

היעד הבא היה Isle Sur La Sorgue, אחת העיירות היותר מדוברות ומומלצות בפי מטיילים באזור. היא עמוסת סמטאות צרות גדושות בחנויות לממכר מזכרות, מאפים ועתיקות, ובימי ראשון מתקיים בה שוק הפשפשים והעתיקות הגדול באזור. משום מה, אנחנו אישית לא התפעלנו במיוחד מהמקום. האנשים לא הסבירו פנים (מה שהסתמן כסטנדרד האופייני בצרפת), האוכל היה בינוני ויקר בצורה לא הגיונית. למרות ההמלצות הרבות, העדפנו לא להתעכב בה והמשכנו ליעד הבא, Aix-en-Provence.

ב- Aix-en-Provence מצאנו את עצמנו בעיר גדולה, שוקקת חיים, מלאת מסעדות, בתי קפה, חנויות ושווקים יומיומיים. היה בה הכל מן הכל. קצת הופתענו מהעומס, הגודל וההמולה, אבל שמחנו לפגוש קצת פרצופים חייכניים בדיכאון הצרפתי שרווח בעיירות הקטנות. הייתי חושבת לעצמי שמישהו ישמח לחיות במקום כה פסטורלי, אך משום מה, פניהם של התושבים היו חסרי חיים לחלוטין. טיילנו במזג האויר השמשי-סתוי, שתינו יין בלי סוף, וכשהיינו כבר ממש שיכורים, החלטנו לקנח בפיקניק צרפתי אמיתי. שמנו פעמינו לסופר השכונתי והעמסנו בגט, גבינות איכותיות, שוקולד וקינוחים ונעלמנו לנו בגן המסתורי של המלון האהוב שלנו. היה כיף!

היום שאחרי סומן כיעד לביקור ב Avignon, עיר מקסימה ובעלת אופי מיוחד. היא שוכנת ליד נהר הרון ומוקפת חומה ארוכה וגשרים עתיקים. ניג’וסים בלתי פוסקים שלי, גררו את פרנקי לביקור בארמון האפיפיורים המפורסם Palais Des Papes בו התגוררו האפיפיורים הצרפתיים בעת כהונתם. הארכיטקטורה הייתה מעניינת, וגם הסיפורים הפיקנטיים על אוצרות כנסייה חבויים, ממש כמו מספר של דן בראון. אחרי הסיור בארמון, נאלצתי להסכים בתמורה לסיור בעיר ברכבת תיירים. אנחנו עדיין לא בגיל העמידה, אבל הסיור היה בהחלט מרענן, ותמורת 7 יורו לאדם ל- 40 דקות, קיבלנו הצצה מהירה על המקומות השווים בעיר, אליהם המשכנו רגלית לאחר מכן.

משם המשכנו ל Les Baux, כפר עתיק אשר הביקור בו מסתבר חובה. בעיקר בגלל חומותיו ומבניו העתיקים. גם שם הקיף אותנו נוף הרים מדהים עמוס יקבים ומטעי גפנים. אם הגעתם אליה, ביקור ב Chateau Des Baux הוא מן הסתם גולת הכותרת. אתר היסטורי בין החשובים של צרפת אוירת ימי הביניים, אבירים וחיילים רווחת במקום, והסמטאות מציעות מזכרות דוגמת חרבות, מגינים ושוקולד שלא כדאי לכם לפספס.

אבל פרובאנס היא לא פרובאנס בלי יין, וכך מצאנו את עצמנו נמשכים באופן לא מוסבר לאחת העיירות בהן נמצא ייקב מיוחד ונחמד. Domaine De La Citadelle. דרך מרהיבה בין יערות ומטעי גפנים, הביאה אותנו לעיירה המנומנמת Menerbes, ובה נגלה לעינינו אחד הנופים אשר רק בשבילם היה שווה להגיע למקום. לצערינו, גם שם לא היו נחמדים במיוחד, אחרי הסבר ממש קצר (כי אין להם סבלנות לאף אחד) טעמנו מספר יינות, רכשנו מגוון בקבוקים והצצנו פנימה אל אוסף פרטי של מעל 1600 חולצי פקקים של בעל המקום. מרוב יין הלכנו לאיבוד בסמטאות והחלטנו שזה הזמן להספיג את היין בארוחה טובה.

אני לא יכולה לומר לכם בפה מלא שסעדתי את ליבי בחבל ארץ הזה. למרות הצהרותיהם של רבים כי האוכל במקום הוא אלוהי, אנחנו נשלחנו על ידי מקומיים למספר מסעדות שהחוויה בהם הסתכמה כבינונית ומופקעת מחיר. נכון, המאפים טעימים, וגם הבגט והגבינות, אבל המסעדות אכזבו, האנשים היו חמצמצים, השירות מאולץ ולא אמיתי, וממש מזל שהיה הרבה יין מסביב לטשטש את המצב. יותר מכל שמחתי על המלון המקסים אליו ברחנו חזרה מהקרירות הצרפתית. השמש ליטפה אותנו על יד הבריכה והזכירה לנו שלא שווה להתבאס כשאתה נמצא במקום כל כך יפה.

בשאר הימים הסתובבנו לנו בעיירות נחמדות נוספות כמו Carpentras, Saint Remy, Pernes les Fontaines. השוק בקרפנטרס היה גדול ועמוס כל טוב, אבל שוב המחירים הכו בנו בתדהמה, וגם חוסר האדיבות של המקומיים. מה לעשות, לא תמיד הכל יפה כמו שהוא נראה מבחוץ.

החזרה למרסיי לקראת הטיסה הבייתה הפגישה אותנו עם עיר עמוסת בני דודים, ריח שתן וזיעה ברחובות והרגשה כללית של רצון לברוח משם מהר ככל הניתן. סוג של עזה גדולה, עם חנויות בגדים משנות השמונים, ערסים מקומיים ופחד. רציתי כבר שייגמר. בחיי. עצרנו לאכול במסעדה הכי ידידותית שמצאנו כי כבר היינו ממש ר-ע-ב-י-ם מהטיול הזה. כמויות הבגט והגבינה שצרכנו הספיקו להעלות לנו את רמת הכולסטרול לבלתי נסבלת, וממש שמחנו להתנפל על מנת דג סלמון עם אורז בברסרי Le Grand Escalier מול הארמון המרכזי במרסיי. מה אני אגיד לכם, אם אתם לא חייבים לעבור שם, דלגו על העיר הזאת. מה שכן, סוף סוף, האוכל היה לי טעים ובלעתי אותו בשקיקה.

אני לא יודעת איך לסכם לכם את הטיול הזה. לא רוצה להרוס לכם את קסם פרובאנס, אבל בשבילי זה לא זה. המקום יפה אין ספק, אבל אין כמו טוסקנה מלאת החום והאהבה!