כמו שהבטחתי, פוסט בשני חלקים. הבית של לימור תירוש, ברחוב הצדף ביפו. כשנכנסתי אליו לראשונה, מיד אחזה בי התרגשות קלה. כאילו חזרתי אחורה בזמן, ותיכף יצאו אליי כמה אבירים עם גביעי יין בידם, וחרבות בצד חגורתם. הבית היפואי המועמד לשימור נרכש על ידי לימור לפני כחמש שנים. כמו רוב הבתים ביפו, גם זה הגיע כחורבה, אבל לימור ידעה בדיוק מה היא רוצה ממנו. עם המון כישרון ותעוזה, הפכה אותו לביתה ומבצרה, ואף החליטה לתת לשאר העולם להינות ממנו. היא מארחת בו סדנאות בישול ואירועי משתה, וכך היא משלבת את כל העולמות שהיא הכי אוהבת. בישול, אירוח ויצירה. אז איך הכל התחיל?

כשפגשתי את לימור הבנתי שלא סתם נפגשנו. גם היא, כמוני, חווה דברים מהלב, והולכת על מה שהיא הכי אוהבת מבלי לחשוב פעמיים. מצאנו המון במשותף אחרי שיחה של שעות. הסיפור של לימור מתחיל אחרי שליוותה את אמה בדרכה האחרונה ממחלת הסרטן, והיא קיבלה ממנה מתנה מופלאה – הבישול. מתנה של רגעי חסד בהם הראש ממציא והידיים יוצרות. ככה פשוט בין הסירים וקרקוש המחבתות, השקט מגיע והגוף חוזר לאיזון. היא רכשה את השכלתה בבתי הספר לבישול הטובים ובעולם והפכה אהבות למקצוע.

הבית ביפו היה אבן דרך משמעותית בריכוז כל אהבותיה של לימור במקום אחד. הוא בנוי מאבן, וצופה אל הים. מוצף אור ופינות קסומות בסגנון ים תיכוני. בכל פינה ניכרים הטבעי הזמן, חוויות חיים ומסעות. מזכרות ממקומות בעולם, חפצים, ספרים, רהיטים מיוחדים. ללימור אוסף מרשים של אומנות ובכלל, לא ידעתי על מה להניח את עיניי קודם. כישרונה הטבעי לעיצוב ויצירה בולט במיוחד באוסף פרטי הריהוט שלה. הפינות משרות שלווה בגווניהן החמים ובתחושת החופש השורה בכל מקום.

בנוסף לסדנאות, לאירועי המשתה ולטור אוכל במוסף גלריה של עיתון הארץ, לימור גם מטפחת בלוג בישול מקסים בשם “מטבח מקומי“, שאני אישית ממש התאהבתי בו. היא מעבירה בו הוראות ההכנה בצורה פשוטה ונהירה, כשהדגש הוא על מיקוד בצרכים אמיתיים בבישול ואירוח ביתי, ושילוב טיפים וקיצורי דרך ליעל את ההכנות ולהשביח את הטעמים. המתכונים שמגישה לימור, בריאים, אינם שמנים, כמעט ללא טיגון, השימוש בחמאה ובשמנת מתוקה מועט ביותר, והיא משתמשת בהרבה ירקות פירות, דגנים, קטניות, בשר רזה ודגים. בקיצור, שווה!

לימור שואבת השראה מטעמים ומסורות בישול מגוונות מרחבי העולם, תוך שמירה על חיבור לשורשים ולמטבח המקומי הישראלי. ביקורים בשווקים, טיולים בטבע, שינויים במזג אויר והכי מכולם הם מפגשים ושיחות עם אנשים אופטימיים ושמחים, כל אלה יחד מהווים מקור השראה בלתי נדלה לדברים הנפלאים שיוצאים תחת ידיה.

על השאלה הבלתי נמעת: “איזה חדר את הכי אוהבת בבית?” ענתה לימור:  “במטבח יש פינת אוכל קטנה. שם אני כותבת, אוכלת, מאכילה את ילדי וחברי הקרובים, שם מתקיימות שיחות נפש אל תוך הלילה לצד כוס וויסקי ופיצוחים. למרות שהבית שלי מלא פינות וזולות מקסימות, אין לפינה הזו תחרות. והיא מדבקת… כל מי שנכנס נשאב ומתיישב על הכסא שלי..” ואכן כך היה. בשנייה שהתיישבתי  על הכיסא שלה, התקשתי לקום. זהו ללא ספק אחד הבתים היפים שראיתי, עם השפעה מיסטית מחשמלת, שהכניסה אותי לסוג של שקט הרבה אחרי שהגעתי הביתה באותו היום.

אם נכנסתם ישירות לפוסט הזה, אתם מוזמנים לגלוש לפוסט הראשון על לימור תירוש, ובו מתכוני חורף משגעים עם סלק.