שנת 2016 נפתחה דוקא באנרגיות שלוות ורגועות, בניגוד לשנים קודמות בהן דאגתי למצות חגיגות עד כלות. מעגלים נסגרו להם, חדשים החלו, רזולוציות נרשמו, מטרות חדשות סומנו, ולדרך יצאנו. בין מחשבה למחשבה, בניסיון להבין מה טוב לי ומה פחות, הגעתי למסקנה אחת ברורה – לא צריך יותר מידי בחיים האלה כדי להרגיש מאושר. אלו דוקא הרגעים הפשוטים והקטנים מחיי היומיום שלנו, שטווים לנו את האושר. יום שמשי עם חברים מול ים כחול, עוגת שוקולד נימוחה ביום הולדת, נשיקה מסוס ששמח שבאת, וטיול ארוך בשדות ירוקים. אלה הרגעים שעשו לי את השנה. ומה איתכם?

אנחנו כל הזמן במרדף אחרי האושר ואהבה. אבל מה הם בעצם? בעודי עוברת אחורנית בזמן על מקבץ תמונות פייסבוק, פתאום הבנתי שהשנה שחלפה לא הייתה כזו סתמית כמו שחשבתי. לא חייבים להגדיר טיפוס על אוורסט כדי להרגיש שהגעתם לפסגה. גם תלולית על היד הבית זה בסדר. ולמה אנחנו כל הזמן רוצים עוד? מה רע במה שכבר יש? ואהבה זה בכלל לתת ולא רק לקבל (את זה כבר ידעתי מזמן, אבל במירוץ החיים היומיומי מי זוכר…?)

מצאתי אושר ואהבה ברגעים קטנים שבחרתי להנציח בתמונות, כמו שאני אוהבת. כאלה שנותנות לי השראה גם הרבה זמן אחרי שהן קורות. שמזכירות לי מי אני ומה אני אוהבת. אולי הפוסט הזה ישמע לכם קצת שונה ממה שאתם רגילים לקרוא כאן תמיד, אבל אולי אם תרפרפו על התמונות תבינו על מה אני מדברת.

אז רק רציתי לאחל לכם שנה אזרחית חדשה ונפלאה. מלאה ברגעים כאלה של אושר. ואם תעצרו שניה ותסתכלו, תבינו שאלו בדיוק החומרים מהם עשויה האהבה. שולחת לכם חיבוק גדול ואוהב, ואיחולים לשנה נהדרת.

*את תמונת השער היפה צילמתי בסדנת צילום בסמארטפון של גל בן זאב ותמר גוזנסקי, את כל השאר – בסתם יום של חול.