אני תמיד שמחה להצטרף לטיולים בטבע, במיוחד כשהם באים עם סיפור. כשרמה וגדי הזמינו אותי להצטרף לטיול לנהלל, קפצתי על המציאה לראות סוף סוף מקום שכבר מזמן רציתי לבקר בו. העמסתי מצלמה, ויצאתי למסע מרתק בזמן. אחורה לימי העלייה השנייה, ההתיישבות הראשונה, קום המדינה, ולרומן אחד רוסי של מאיר שלו.

אפתח בזה שנהלל כלל וכלל (חרוז!) לא רחוקה כמו שחושבים. היא שוכנת לה בעמק יזרעאל, ממש ליד קריית טבעון, בית לחם הגלילית ובית שעריים. שעה נסיעה מהמרכז. נהלל מפורסמת בצורת העיגול שלה, כפי שנראית ממעוף הציפור, והיא תוכננה ע”י האדריכל ריכארד קאופמן. כשמגיעים אליה, נראה כאילו הזמן עמד בה מלכת. מעבר לעובדה שנהלל היא ישוב העובדים הראשון שהוקם בישראל, היא טומנת בחובה סיפורים רבים על גיבורים, מלחמות ונוסטלגיה, מהסוג הטוב שבנה את ארץ ישראל הישנה והטובה. כזו שחיה בצדק חברתי כי לא הייתה שום ברירה אחרת. מבני הבתים, הרפתות, הלולים, בית הספר החקלאי, כולם נראים בדיוק אותו הדבר, ואפילו הצמחיה שם סבוכה ועתיקת יומין, ונראה שהיא שומרת סוד. אין לי מילים לתאר. המקום עתיק. עם ריח של פעם ויופי פשוט שכבר אין כמעט להשיג.

את פנינו קיבל איש לבבי, העונה לשם עופר אבירן. עופר הוא מדריך טיולים, בן המושב ואחיו של גדי. שניהם גדלו על סיפורי הסבתא וברכיי הפלמ”ח והתחנכו על מורשת הארץ, ועופר שמח על כל הזדמנות להעביר אותה הלאה. נפגשנו בבית הקברות העתיק של נהלל, אתר הסטורי ומרתק בפני עצמו, ובמשך כשלוש שעות שמענו סיפורים פיקנטיים על גיבורי ישראל ומלחמותיה, על ימי העלייה השנייה, ייבוש הביצות והקמת היישובים באזור. למדנו על יער המלך ג’ורג’, על רפת העמק (הגדולה בישראל), על משה דיין ועל ווינגייט, והכל לווה ברומן הביכורים של מאיר שלו, רומן רוסי. הרומן המספר את סיפורו של ברוך שנהר, שגדל עם סבו, איש העלייה השנייה, לאחר שהתייתם מהוריו. הוא מספר את עלילות התקופה, ומתאר באופן ציורי את נופי העמק וראשית ההתיישבות על כל קשייה. שם, בין חורשות שיטה מלבינה ונוף עוצר נשימה, הפלגנו בדמיונינו איך נראתה פעם ארץ ישראל. בימי המעברות, החולות, והביצות. אז, כשגרו בצריפים רעועים, סחבו חלב בכדי אמייל ישנים, והעבירו מים בצינורות חרס.

סיפוריו המאלפים של עופר הובילו אותנו מורעבים אל צריף עץ אשר בחצר ביתו, בו חיכתה לנו אצילית, אשתו, עם סעודת משתה ברוח התקופה. השולחן הערוך ללא פחות מאשר 30 איש השאיר אותנו עם פה פעור ובטן מקרקרת. מגוון הפריטים עימם עוצב הצריף בקפידה פשוט העבירו אותי על דעתי. הייתי מוכנה בכל שלב להעמיס את ההבגאג’ ולקחת הבייתה. אוסף החפצים העתיקים שייך כולו למשפחת אבירן, והוא כולל כלי עבודה, כלי בישול, כלי נגינה, רהיטים ובגדים מאותה תקופה פשוט ה-כ-ל! אתם לא מבינים. נפעמתי.

מיותר לציין שהארוחה (הצמחונית) עלתה על כל דימיון. המנות לא הפסיקו להגיע והיו פשוט מ-ע-ו-ל-ו-ת! כולן תוצרת ידיהם של אצילית ועופר. השולחן היה ערוך בטוב טעם עם הקפדה על כלים תואמים ואביזרי עיצוב. תענוג! ומה אתם יודעים, יש גם צימר. (אין דברים כאלה!)

אז אם גיריתי אתכם מספיק ואתם רוצים גם, עופר ואצילית ישמחו לארח אתכם בקבוצות של מינימום 20 איש לחצי יום מאורגן, עם או בלי ארוחה. פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר האינטרנט שלהם, הצריף בנהלל.

אז מה עוד יש בנהלל? אם אתם מטיילים באופן חופשי, שווה לבקר ב”נוסטלגיה בכפר“, חנות לריהוט ופריטי עיצוב שמביאה משפחת בצר מהולנד. תוכלו למצוא שם ריהוט עתיק, מנורות, שטיחים, כלי נחושת ופורצלן. החנות פתוחה בסופי שבוע בלבד או בתאום מראש ויש בה יופי של דברים.

עוד בנהלל, “לבידו” החנות שהטריפה את חושי המדינה. מוצרי ספא וקוסמטיקה טבעית, שמנים  אתרים ועוד הם מוצרים שתמצאו שם. במקום חנות מקסימה וגן “אדם-אדמה“, המתמחה בצמחי מרפא ומקיים סיורים מודרכים במקום להעשרת הידע האישי, כמו גם סדנאות בתחומי הריפוי והתפתחות אישית. עמליה אשכול, היא צורפת מוכשרת המציעה מגוון תכשיטים מיוחד ומרהיב, ושווה ביקור גם כן. ואם נהייתם רעבים מכל השופינג הזה, אז תוכלו לבקר ב”אוקטגון” מסעדה מקומית מומלצת, או לקפוץ לרמת ישי הקרובה ל”לימוזין“, מסעדת בשרים הורסת.

אין ספק שזו הייתה חוויה שאזכור ואחזור עליה. המקום פשוט שבה את ליבי. תודה לרמה ולגדי על האירוח ועל כל היופי הזה!