מכירים את התחושה הזאת שבא לכם פשוט לעזוב הכל, לארוז תיק יד קטן, ולהעלם מכאן לאיזה חוף ים כחול ובתולי? להתרחק מהמשרד, מהבית וממטלות היום יום? לא חיכינו יותר מידי. ארזנו תיק וברחנו לחופיה הקסומים של יוון. לא אלאה אתכם במילים מיותרות, למעט שבחים על האוכל הטעים, השירות המעולה והמלון הכי יפה בו הייתי א-וו-ר, Grand Resort Lagonissi. היה חלומי ומטהר. להלן ההוכחות.
אחרי שנה לא פשוטה, החלטנו לארוז חפצים ולטוס למקום קר וחגיגי במיוחד, בו נוכל להרים כוסית ולסכם ששנת 2014 תהיה שמחה יותר, בריאה יותר ומלאת חותמות בפספורט (לפחות שלי). אנגליה היא מסוג המקומות שאף פעם לא נמאס מהם, במיוחד לאור העובדה שזהו בסיסה הרשמי של BIGGIE BEST, אבל הפעם זו הייתה חופשה נטולת עסקים לחלוטין. דגמנו כפר, חגגנו בעיר, ובין לבין הרגשנו בבית. אתם מוזמנים לחוות אותה בעיניים שלי, דרך עדשת הסלולרי החדש שלי מסוג Nokia Lumia 1020 בו אני כבר מאוהבת קשות. כנסו.
לפי דעתי העולם מתחלק לשניים. אלה שחולים על הודו, ואלה שנהיים חולים ממנה. אני, לצערי, מהזן השני. פלג וליז לעומת זאת, לא רק שמאוהבים במקום, הם מאוהבים נקודה. הם נישאו לא מזמן והחליטו לחזור לכפרים האהובים, לצבעים ולריחות של המקום הססגוני בעולם. אז מי הם פלג וליז אתם שואלים. פלג אלקלעי הוא צלם מוכשר ביותר, שבמקרה גם הפך להיות המורה שלי לענייני צילום, וליז היא בחירת ליבו. את טיול ירח הדבש שלהם פלג צילם כמובן עם המון אהבה. אז הנה התמונות והסיפור.
שנים שאני חולמת להגיע למקום הזה. חלומות בסגול וירוק בלילה, ריחות לבנדר נעימים על הכר, שכשוך היין בגביעי קריסטל קטנים. סוף סוף הגיע היום המיוחל. אני תוהה ומתלבטת כיצד לכתוב לכם את הפוסט הזה. אני יודעת שהרבה מכם פריקים של האזור, אבל למרבה הפלא, לי אישית, החווייה בפרובאנס הייתה קצת שנויה במחלוקת. מאחר ובלוג זה בלוג, ובחיים לא הכל תמיד ורוד כמו שמציירים, אז החלטתי דוקא להביא לכם נקודת מבט אישית על המקום, כמו שאני חוויתי אותה. אין ספק שהנופים משגעים, היין מעולה, המאפים טעימים, אבל בשבילי, מקום הוא גם אנשים, הכנסת אורחים, אוכל ואוירה. את אלה, לצערי, לא מצאתי…
יש מקומות בעולם שאני יכולה לחלום עליהם מבוקר עד ערב, אבל ברגע שהם מצריכים חיסונים כלשהם, הם מיד יורדים מהפרק. למזלי, יש לי חברים שלוקחים הכל בקלילות, ונהנים בשבילי מחוויות מסוג זה. כשטבע ואמא אדמה מעורבים, אני פשוט לא יכולה לוותר על החוויה, אז גררתי שוב את חברתי, רמה אבירן, לספר את סיפור אפריקה שלה. מי יודע אולי אקבל אומץ להתחסן ולטוס ליבשת הפראית והמדהימה הזו. בכל מקרה, יש לי עוד קצת זמן עד ספטמבר-אוקטובר לחשוב על זה. אתם בינתיים, מוזמנים לקרוא על החוויה שלה.
אני לוקחת בחשבון שהפוסט הזה יעורר מחלוקות באשר לכדאיות הביקור, אבל אני טיפוס הרפתקן, שלא ממש מתחשב במצבים פוליטיים ובמה חושבים עלינו בעולם, אלא במה שיש לסצינת העיצוב להציע וכמה יפה הנוף. אז נכון, שבדיה היא מדינה אנטישמית, שלא מחבבת את נוכחותינו במיוחד, אבל אם נסכם כל דבר באמירה פוליטית, נאלץ לוותר גם על איקאה, H&M ו- Saab, ואני לא רואה אתכם עושים זאת בקרוב. מה שאני כן יכולה לספר לכם, זה ששטוקהולם היא אחת הערים היפות בעולם (לכל הדעות). אז אם חם לכם פה ובא לכם כמה יורגנים בסביבה (כן, הם יפים להפליא), תתחילו לארוז.
כשמדובר בניו יורק, אני לא מכירה אפילו אחד שלא רוצה להיות שם בכל זמן נתון. כשמדובר בניו יורק, אין סוף למקומות בהם צריך לבקר, לאכול או לקנות. נכון, אני טיפוס שלגמרי אוהב אירופה, אבל עם העובדה המוגמרת שניו יורק היא מרכז העולם הזה אני בכלל לא מתווכחת. העיר המדהימה הזו מציעה הכל מכל לכל, ואין בה רגע דל. לכן יקיריי, פוסט אחד בוודאי לא יספיק לה, אבל צריך להתחיל איפשהו.
לוייטנאם עדיין (!) לא הגעתי, אבל היי, בשביל זה יש חברים! סיון אסקיו, צלמת וכתבת ישראלית המתגוררת בניו יורק, עימה אני מנהלת חברות בשלט רחוק כבר שנה, הסכימה לחלוק עימנו את חוויותיה בוייטנאם הססגונית. ותאמינו לי, אין מישהו יותר טוב בעולם שלי אשר יכול להעביר לכם תחושות, חוויות, מנטליות ואפילו ריחות של מקומות. התמונות שהיא מצלמת בכלל לא מצריכות מילים. אתם מוזמנים להכנס לחוויה צבעונית במיוחד ברחובות וייטנאם, ואם תרצו עוד, תוכלו להמשיך אותה בבלוג של סיון. כנסו.
אין ספק שעידן האינטרנט הפך את חיינו להרבה יותר קלים בכל הקשור בסידורי קרקע. אם לפני 20 שנה לא יכולנו לזוז בלי סוכן נסיעות, היום כל אחד יכול בפחות משעה לארגן לו טיול של הלייף. מבחר האתרים העומדים לרשותנו להזמנת טיסות, דילים, בתי מלון, רכבים, ביטוחים וכו’ הוא אינסופי, אם כי ליעדים מסוימים עדיין עדיף להגיע באופן מסודר ובליווי מדריך מקומי המכיר ויודע. כדי שבכל זאת לא תפספסו שום דבר בדרך החוצה, הנה צ’ק ליסט קצר על מה אתם יכולים לעשות לבד ואיך.
אני לא חסידה גדולה של ארצות הברית, ובמסעותיי הרבים הספקתי לחרוש אותה די טוב ללא רצון עז לחזור שוב להרבה מן המקומות, למעט עיר אחת שלא די לי ממנה. שיקגו. העיר הזו תוססת לא פחות מניו יורק, אבל יש בה קסם אחר שנוגע בך. האוירה, האנשים, מוסיקת הבלוז והג’אז הסוחפת מכל פינת רחוב. התאהבתי בה מהרגע הראשון ואינני יודעת שובע. הנה לכם שיקגו בעיניים שלי.