עם בוא האביב מגיעים איתו כל הגודיס האופיינים לתקופה זו, וביניהם אדון אחד ירוק ונכבד, אשר כל ילדותי הופיע לנו על הצלחת פעם אחת בשנה בלבד, בערב פסח. זהו הפול הירוק. הוא די מיסתורי, אפילו קצת מחתרתי, הייתי אומרת. יש בו רעננות ירוקה וטעם מלא ועשיר, אבל הוא גם שנוי במחלוקת וחלק מהאנשים רגישים אליו. אני מאלה שלא, וטוב שכך. הוא עשיר בחלבונים (ועתיר קלוריות!), אבל הוא טעים טעים. אני רגילה לקבל את פניו בקדירה של פסח עם אורז אדום ועוף מהצד העירקי של אבא, אבל הגיע הזמן לראות מה עוד אפשר לעשות עם הפלא הירוק הזה. הנה כמה רעיונות.