אני בטוחה ב-100% שרובכם הקורא פוסטים אלה, ללא ספק נמנה על אוהבי הוינטייג’ ומלאכות היד השונות. הרקמה שעשתה קמבאק רציני בשנתיים האחרונות, ודאי נגעה בכם כבר באיזושהי צורה. כשהייתי ילדה היא הייתה אחת מהתחביבים שלי, והייתי יושבת שעות ליד אמא עם החישוק ורוקמת. רוקמת מפיות, רוקמת גובלנים ותמונות. יש ברקמה מן תרפיה עדינה לנפש, והיצירה שבה מחזירה לנו שלווה שכבר מזמן איננה. הנה כמה דוגמאות של רקמות עתיקות אשר קישטו את מצעי הכותנה של הסבא והסבתא שלנו. נראה אתכם עושים את זה היום.

רקמה היא מלאכת יד היוצרת קישוט על גבי בד באמצעות שזירת חוט ומחט, והיא מוזכרת כבר בימי התנך, בספר שמות:  “וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ, וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ; וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה, מַעֲשֵׂה רֹקֵם” (כ”ח, לט); “מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת.” (ל”ה, לה).. אופי הקישוט תלוי בתך, ולתכים שונים מטרות שונות. התכים הינם שונים בתפירה וברקמה. לרקמה למעלה מ-400 סוגי תכים שונים. מראה הרקמה תלוי באחידות התכים ומתיחותכם, שלא כמו בתפירה, בה הם מוסתרים ומשמשים רק לחיבור חלקי הבד. (ויקיפדיה)

כבר בתקופת המקרא שמשה הרקמה לאומנות בעלת יוקרה, בקישוט אריגי קודש. מרבית השרידים כיום הם מהמאה ה-18, מאחר ורוב הבדים אינם שורדים כל כך הרבה זמן. מקור המילה רקמה הוא בשפה הצרפתית embrouder = מלאכת מחט. לעיתים נוספים לה פנינים, חרוזים, רצועות תחרה, נוצות ואלמנטים נוספים למטרות קישוט. האריגים עליהם רוקמים בדרך כלל הם משי, כותנה, פשתן וצמר, ולרוב עושים זאת בעזרת חישוק העשוי מסגרת עץ. כיום, אפילו הטובים שבמצעים הרקומים אינם מגיעים לאיכותם של בדי הכותנה והרקמות העתיקות, ולרוב, גם אם ננסה להגיע לאותה האיכות, לא נוכל לעמוד בעלויות הכרוכות בכך.

בעבר, מלאכת יד זו נעשתה על ידי רוקמות מקצועיות, תפרות וחייטים שזו הייתה התמחותם, ואף עברה מדור לדור במשפחה. למצעים העתיקים ערך היסטורי, והם מספרים סיפור רב ערך, על נשים שהיו מגדלות ומטפחות בעצמן את הפשתן. זורעות, קוצרות, מעבדות ואורגות אותו לבד, ומשתמשות בו ליצירת ביגוד, סדינים ומגבות לבני המשפחה. בדים עתיקים אלו עם שזירת רקמות שמשו לרוב בטקסים כמו הטבלה, נישואין ונדוניה, ושמות בני המשפחה או ראשי התיבות שלהם נרקמו עליהם לאות הנצחה ושימור. השימוש בבדים אלה הוא גם “ירוק” וממחזר, וגם קושר אותנו עם העבר. אם נתקלתם במצעים או בבדים עתיקים, בודאי שמתם לב שאיכות הבד שונה והיא נטולת כימיקלים לחלוטין, וכיום משרתת את האלרגיים והרגישים במיוחד.

לאחרונה, עם הכמיהה לוינטייג’, משמשים בדים אלה לריפוד, וילונות, מפות שולחן ואף כמצעים. אספנים של עתיקות עורמים אותם בארונותיהם ושומרים עליהם מכל משמר (ברור שגם אני….) מאחר ובדים אלה אינם מחזיקים מעמד מאות של שנים, כל פיסה מן העבר היא בעלת ערך רב, והופכת קשה יותר להשגה עם חלוף השנים.

אני מאוהבת בהם, בבדים האלה וברקמות העתיקות, ויש לי הרגשה שגם אתם. אז אם יש לכם סדין ישן של סבתא, שמרו עליו מכל משמר, היא חלק גדול ממנה, ארוג בו בין סיבי הכותנה.

* כל תמונות הרקמה לקוחות מאתרים שונים ברשת