אני לא חסידה גדולה של ארצות הברית, ובמסעותיי הרבים הספקתי לחרוש אותה די טוב ללא רצון עז לחזור שוב להרבה מן המקומות, למעט עיר אחת שלא די לי ממנה. שיקגו. העיר הזו תוססת לא פחות מניו יורק, אבל יש בה קסם אחר שנוגע בך. האוירה, האנשים, מוסיקת הבלוז והג’אז הסוחפת מכל פינת רחוב. התאהבתי בה מהרגע הראשון ואינני יודעת שובע. הנה לכם שיקגו בעיניים שלי.
הקיץ כבר פה ואיתו הרצון להתעורר לנוף ירוק ופורח, ולארח בחוץ על קנקן לימונדה או בירה בשעות בין ערביים. לשם כך נזדקק לגינה אחת שמחה ופורחת כל יום, כל הזמן. עם המשימה הקשה הזו אני נאבקת בדיוק כמותכם כבר שנים, בניסיון לשמר את הפרחים יפים ורעננים בדיוק כמו ביום בו הבאתי אותם הבייתה מהמשתלה. זה לא פשוט, אך אפשרי.
אז החלטתם סוף סוף על יעד, הודעתם לבוס, מצאתם סידור לילדים, לכלבים ולעוזרת. אני לא יודעת איך זה אצלכם, אני כבר בכוננות תרגולת של שנים, אורזת רבע שעה לפני היציאה לשדה, אבל לא מומלץ לקחת דוגמה. תאמינו לי, מניסיון, פחות זה יותר, ומילת הקסם היא תכנון מראש.
ידידינו הספסל מלווה אותנו כבר מאות בשנים, בעיקר במקומות ציבוריים, ומטרתו העיקרית היא לשמש לישיבה, ליותר מאדם אחד. הוא עשוי לרוב מעץ, אך עם השנים נוספו גם אבן או ברזל לחומרי הגלם המרכיבים אותו. אנו רגילים לראות אותו בפינת רחוב או בגן, בפינות המתנה, בבתי כנסת או כנסיות או בבתי ספר של פעם. בחמש השנים האחרונות הספסל נכנס הביתה ותפס מקום אחר כבוד בפינות האוכל שלנו, למרגלות המיטה שלנו, בסלון ובכלל. אין ספק שזהו פריט כובש. לא בטוח כמה הוא נוח לישיבה ביתית, אבל אתם מוזמנים לראות שימושים נוספים שלו בחדר, ולא של “כולל”.