אני לא יודעת מה עמדתכם בנושא, אבל אצלי האורז הוא מרכיב בסיסי בתפריט. בין אם ביום חול או יום חג, האורז מככב על השולחן תמיד. בשחור-לבן, צהוב, אדום, ירוק, הוא משלים כל ארוחה. ת’כלס, ישנן מיליון גרסאות לבישול אורז, ומיליון מתכונים לכל עדה, אבל הנה לכם הגרסה הכי בסיסית והכי משובחת (באחריות), ממישהי שלמדה לבשל אותו מגיל 10.
באחד הפוסטים האחרונים הזכרתי את הצרכניה השכונתית של כפר ידידיה בה אני עושה קניות מידי יום, ואשר הפכה למוסד לימודי עבורי כמעט בכל תחום. כמעט תמיד, אני מגיעה לשם ברגע האחרון בסוף היום, כולי הסטריה לפתור את סוגיית ארוחת הערב, ומחפשת פתרון זריז אבל שנראה כאילו השקעתי שעות.
אחד הטרנדים הכובשים את עולם עיצוב הפנים לאחרונה הוא ה- Modern-Rustic. הטכנולוגיה המתקדמת הרגילה אותנו לשפע ונוחות אשר קשה לוותר עליהם בקלות, אך רובנו מוצאים את עצמנו מתגעגעים לפשטות של פעם, לעיצוב חלל עם אופי וחום, ובקיצור לבית חם אבל נוח פונקציונאלית.
כבר קרוב ל-15 שנה שאני מסתבכת עם הסוגיה הנ”ל, והנה הגיעה השבוע התשובה המיוחלת ובאו דברים על סדרם. אני חייבת לציין במעמד זה, שכל קנייה במכולת השכונתית שלנו בכפר ידידיה מסתכמת בחוויה לימודית אחרת. אתמול למדתי מאיש האבטיחים, סוף סוף, לראשונה בחיי, איך בוחרים אבטיח מוצלח. בשל אבל לא מידי, מתוק אבל לא קמחי, רטוב ומרענן אבל לא מעפן. עקבו אחר ההוראות מטה.
הקיץ כבר בעיצומו ועונת החופשות כבר החלה. הרבה מאיתנו נוסעים ומתארחים אצל חברים ומשפחה בארץ ובחו”ל וחוסכים לא מעט על בתי מלון וצימרים. אם אתם נמנים על אוהבי האירוח ובא לכם להשקיע בחדר שתוכלו להעמיד לרשות אורחיכם ולהחזיר להם אירוח מפנק, כדאי שתקראו את השורות הבאות.
אם יש משהו שההולנדים יודעים להכין כמו שצריך זה פנקייקס! (והטוסט ההולנדי שפרנקי מכין, אבל זה לפעם הבאה…) מידי פעם בשבת בבוקר, מפנקים אותי בפנקייקים הטעימים האלה, והם רלוונטים ביותר דוקא עכשיו בימי המונדיאל. אני מעדיפה כיבודים מתוקים עם הכדורגל שלי. פנקו את עצמכם הערב עם אלה מול הטלויזיה ודווחו לי אח”כ מה דעתכם. אז ככה:
תמיד כשאני מגיעה הביתה רעבה במצב גסיסה, אני מתנחמת בעובדה שאם יש לי במזווה קופסת טונה וזיתים שחורים, תוך 7 דקות יש לי ארוחה מוכנה. אז אם אתם מאלה שלא איכפת להם להשתמש בעגבניות מרוסקות מקופסה, טונה בשמן וזיתים שחורים ללא גרעין – לכו על זה. הטעם הפתיע גם את החבר האיטלקי הקפדן שלי שנפל עלינו איזה ערב לארוחה בלתי צפויה.
עוד לא הספקנו להרגע מהסטריית החגים וההתארגנות לחופשת הקיץ, וכבר נפלה עלינו גזרה חדשה. צריכים לפנות את הבית. בעידן של בועת נדל”ן מטורפת, אנו עומדים חסרי סיכוי למצוא בית במחיר שפוי. המירוץ מתחיל, והספירה לאחור נושפת בעורפנו. בין כל הלחץ לחפש בית חלופי, לקחתי את עצמי לשיחה וחזרתי לשיטת “הרשימות”, שתוציא לי לחץ מהגוף ותכניס לי פרופורציה לחיים. אז מה היה לנו שם?
היום ארזתי את עצמי ונסעתי לבקר במקום החם בת”א – “התחנה”. האמת שחשבתי שמצפה לי סיוט להגיע בצהרי יום שישי לתוך ליבה של ת”א, אך הופתעתי לטובה מהפרויקט, האוירה והסדר המרענן שהיו במקום. “התחנה” הוא מתחם בילוי חדש הנמצא בשכונת מנשיה בת”א (ליד נווה צדק), במקום בו פעלה תחנת רכבת בין השנים 1892 ועד 1948 בקו יפו-ירושלים. מסילת הברזל והתחנה עצמה שנבנו אז בידי משה מונטפיורי, שוחזרו בצורה יפהפיה, והמקום הפך למתחם בילוי שוקק חיים, הכולל חנויות מעצבים, שוק אורבני-אורגני הפועל בימי שישי בין 9:00-14:00, שוק בירה, מיזמי תרבות דוגמת “ימי כסית” ועוד.
זהו אחד הסלטים היותר מיוחדים בהם נתקלתי לאחרונה, ואשר לקח ברוב קולות את ההצבעה על המנה המקורית והטעימה בשולחן יום העצמאות האחרון. הסלט הגיע עם גברת נהדרת, מיוחדת במינה, יצירתית ומקורית מכף רגל ועד ראש, הגברת גת צפריר-הלוי. גת תמיד מפגיזה במתכונים מיוחדים וטעימים למות! תודו שסלט סביח הוא המצאה גאונית לסופרי הקלוריות שבינינו המוכנים/נאלצים לוותר על הפיתה. הוא קל להכנה, צבעוני וססגוני וטעים,טעים, טעים! אז הנה לכם המתכון מבית היוצר של גת. וכן ירבו!