אחרי שבוע קשה מנשוא שעבר על כוחותינו, החלטתי לפתוח את השבוע הזה ברוח רעננה וחיובית. כמעט שלוש שנים מאז התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, שמדבר בדיוק עליכם ואליכם. לפעמים כשאתה מהצד הזה של המקלדת, אין לך מושג מה המסר שמתקבל בצד השני, איך הוא משפיע, אם בכלל. במקרה של הסיפור הבא, קיבלתי תשובה חד משמעית. הבלוג נוגע בכם. איזה אושר! רציתי להזמין אתכם להציץ לאחד הבתים היפים והנעימים שפגשתי לאחרונה, שהתהווה לו בדיוק בגלל המפגש עם הבלוג שלי, ואין גבול לשמחתי. בואו שמעו סיפור חמוד.

סיפור חידוש הקשר שלי עם רונית, ואיך שהוא השפיע על חייה לאחרונה, הוא סיפור מקסים על סגירת מעגל. אחרי שנים של נתק מוחלט, חודש הקשר בינינו באמצעות פגישה מקרית עם הבלוג שלי, שמסתבר שגרם לשינוי משמעותי בביתה. אחרי שעמלה רבות על הבית, הוזמנתי אליה להתרשם בעצמי מהשינויים, ואני, כמו תמיד,  קפצתי על ההזדמנות להגיע עם המצלמה. כמובן שלא פסחנו גם על מטעמי צהריים שרונית הכינה (יאמי!!), ובגלל שאני כבר מכירה אתכם אז גם ביקשתי מתכון (גללו לסוף הפוסט). החלטתי שאעביר הפעם את המקלדת לרונית,  שתכתוב לכם בעצמה את השתלשלות הדברים.

“לפני כשנה קבלתי מייל מאימי מלאת התפעמות בזו הלשון:  “את חייבת לקרוא את מה ששלחתי לך… אני יודעת שאת אוהבת עיצוב וסגנון, ויש שם בדיוק מה שאת מחפשת”.  כמובן שאם ממליצים לי ממקור ראשון, אני בדרך כלל בודקת במה מדובר, וכך  ישבתי לבדוק מה שלחה לי אימי. הוספת כתובת המייל לרשימת התפוצה של הבלוג היתה השלב הבא לקבלת החוויה הקריאתית והויזואלית שנשקפה ממנו . בשלב זה אני מודה, טרם ידעתי מי עומד מאחורי החוויה אותה כרגע קראתי,  אבל בפוסט הבא שהגיע אמרתי לעצמי, אני חייבת לבדוק במה מדובר…. פשפושים בגוגל אחר שם הכותבת טרם היכו בזכרוני,  אבל תמונה אחת ולידה סוס מיד הזכירה לי נשכחות של למעלה מחמש עשרה שנים, מאז חברנו  לראשונה ידידתי הבלוגרית ואנוכי, במסגרת עבודה אחרת. תקופה בה חלק בלתי נפרד ממנה גם זכה לדיונים מרובים בענייני עיצוב קולינריה  וכו’ ומוצה עד תום בנסיעה משותפת ללונדון  לחווית קניות, תיאטרון, בלט ושיטוט בשווקים. איזה כייף היה … אח כמה שהעולם קטן! וכך, מייל קטן נשלח, ההסטוריה צפה מעלה, ולאחר שנים בהן גם אני וגם רוני פנינו כל אחת לדרכה, הסתובב הגלגל וסגר מעגל .. לא יאומן… לא היה רגע זר ומוזר, ומהשיחה הראשונה כאילו לא עברה אפילו דקה מאז שלא ראינו זו את זו. התחושה המוכרת, החמה והחברית חזרה ומצאה את מקומה מיד. היה לנו ברור שצריך להפגש.

באחד מימי השישי בהם החנות אצל רוני פתוחה למבקרים,  יום שימשי ונעים, שמתי פעמי למושב, כולי התרגשות. הנסיעה מהעיר והכניסה למושב ולשקט מיד השרתה עלי תחושת רוגע, והרהרתי לעצמי  על חיי הכפר והנעימות מסביב לעומת העיר הסואנת והרועשת בה אני מתגוררת, גם אם בסביבה יחסית שקטה. נדמה לי שהזמן חלף ביעף … בין הקפה והעוגיות לדברים הפרוסים בעגלות ובסלים והארונות העמוסים בתמונות ומפות כריות ודובונים. אתם יכולים לתאר כמובן שחזרתי עם שקית גדולה הביתה, וזו היתה רק ההתחלה…

כזכור לכם, במהלך האביב האחרון קיבלתי כמוכם פוסט המכריז: Lets Get Personal!  וכמוני כמוכם, שלחתי תמונה מהבית, פינה אהובה. כאן המקום לציין שבמהלך הרבה שנים שלטה אווירת ההסיינדה המקסיקנית החמה והצבעונית אצלי בבית, משהו קצת קולוניאלי-אורבני. אני אוהבת את השטיחים הבלוצ’ים וצבעי העץ הכהים אבל משהו אחר החל לבצבץ. אולי זו תקופה, אולי רצון לשינוי. הרצון לשקט ורוגע החל לבסס אצלי שינוי בסובב אותי בבית, וכך לאט לאט מצאתי את עצמי בוחנת מחדש את הבית ומחליטה לעשות שינוי. הגיע הזמן!

השתוקקתי למשהו נינוח ושליו, כמו ים וחוף וצבעים כחולים ותכלת צבע טבע . ביקור נוסף אצל רוני ורפרוף בחומרים איתם היא עובדת, גילה לי בדים טבעים במרקם כפרי עדין,  והשלב הבא היה לגלגל את השטיח בלוצ’י האדום ולפרוס במקומו את שטיח החבל הנייטרלי וממנו לצמוח הלאה. כך, לאט לאט השתנתה פלטת הצבעים בבית, הקירות, בחלקם נצבעו כדי לתת עומק וענין, מצבעי שמנת לצבע אפור דמוי בטון, כחול ותכלת, הוילונות הוחלפו ללבן, והספות כוסו בפשתן טבעי. הכריות מסביב  הוסיפו נופך קוסטאל-כפרי. בד בבד, נצבעו גם הדלתות בבית מצבע העץ הבהיר ללבן-שמנת,  ותמונות אותן ציירתי בצבעי אקריל הוחלפו באחרות במסגרת פשוטה שחורה. דלתות המטבח נצבעו בכחול פרובינסאלי, והידיות העתיקות הוחלפו להן גם כן.  סלי הקש בחום טבעי נצבעו להם בלבן מט, וכך החל שינוי טוטאלי בבית.

למלאכה נרתם גם סבו’ש …עם ידי הזהב ועם רקע הנגרות בעברו. גם הוא שמח על רוח היצירה ונשאב לחוויה, וביחד שחזרנו רהיטים שמזמן מצאו את מקומם אי שם בבויידם. שייפנו, צבענו, מרחנו, שכבה  עוד שכבה, שוב שייפנו והתוצאה בין היתר שולחן קפה קטן, ויטרינה נפלאה ועוד היד נטויה.

לאט לאט, בזמני הפנוי,  אני מוצאת גם רגע לצבוע מנורה, להחליף אהיל, לקשט צנצנת,  ולרקום רעיונות נוספים לשיפור ושדרוג  הקוטג’ החדש. אני נהנית מעבודות  ה-DIY.  גם יפה וגם טוב לנפש. מומלץ בחום!”

זהו סיפורה של רונית, שמתגוררת בדירת כ-60 מ”ר במרכז (הצפוף!) של רמת גן. אם תכנסו אליה הביתה, תרגישו שאתם באיזה בית חוף אורירי, ממש ממש הרחק מכאן. הבית של רונית הרחיב את ליבי, ואני מזמינה אתכם לחלוק איתנו רגעים נוספים של השראה שקיבלתם באמצעות הבלוג. שלחו לי תמונות וסיפורים של בתים או פינות שעברו מהפך, מתוך ההשראה שקיבלתם אצלי בבלוג. התחרות תימשך עד ה- 31.12.2012, וכרגיל תיזכה לסיקור בעמוד הפייסבוק ובבלוג, וגם תישא פרסים! אז קדימה, מי הבא שירים את הכפפה? תמונות באיכות טובה וסיפורים, נא שלחו למייל שלי ronniedeleede@gmail.com. שיהיה לכם שבוע מבורך!

צרור פילו עם פטריות וסלט בייביס ברוטב‎

לתבנית עם 12 שקעים:

4-6  עלי פילו מופשרים
כ-50 גרם חמאה מומסת
10 פטריות שמפיניון בינוניות חתוכות
בצל קצוץ
צרור פטרוזליה קצוץ
2 שיני שום כתושות
אגוז מוסקט
מלח
פלפל שחור גרוס
צנוברים קלויים
שמן זית לטיגון

במחבת, מטגנים בצל במעט שמן זית וחמאה, עד לשקיפות. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עד לאידוי המים. מתבלים במלח, פלפל ומעט אגוז מוסקט. כשהפטריות מוכנות, מכבים את האש ובוזקים לתוכם חצי צרור פטרוזיליה וחב’ צנוברים שעברו קלייה מבעוד מועד. בודקים תיבול ומניחים בצד להתקרר.

מורחים את עלה פילו מרוח בקצת שמן זית, מניחים עליו עלה נוסף, מורחים גם אותו. חותכים את העלה לשש חתיכות  שתי וערב ובכל יחידה שמים כפית מלאה ממלית הפטריות. סוגרים את כל יחידה עם חוט שפגט ומניחים בתבנית השקעים (יש לשמן את השקעים בקצת שמן או חמאה לפני).  לאחר שמולאו תבניות השקעים מרססים או מברישים עם מעט שמן זית מלמעלה.

לאפות בתנור בחום של 200 מעלות כמחצית השעה, עד שהפילו אפוי וצבעו חום בהיר.

סלט הבייביס – ללקט  עלי בייביס מוסיפים קרעי עלי חסה ערבית שטופה וחתוכה, ללא העלים הקשים. מתבלים בקצת שמן זית, כפית חרדל, זילוף של סילאן, בלסמי מלח ופלפל ומי שאוהב שם גם קצת שום כתוש. אני אוהבת בסלט גם עגבניות שרי ובצל סגול. טעיםםםםםםםםםם.