בשעה שנראה כאילו העולם איבד כיוון, הקורונה מתפשטת ולא ברור לאן המצב הזה לוקח אותנו, אני בבית כמו כולם – נאחזת ביופי, בדברים הטובים והמוכרים, שעושים הגיון, ונותנים ביטחון. גם על זה נתגבר, זו דרכו של הטבע – לאתגר אותנו, להשאיר אותנו עירניים. עירניים לקיום שלנו, למהות שלנו, ולסביבה שלנו. הקורונה אולי נראית לחלק מאיתנו כמו סוף העולם, אבל היא לא. היו כאן לפניה, ויהיו גם אחריה. שעות רבות של בילוי קרוב מאוד לטבע הביאו אותי למסקנה שלעולם יש סדר משלו, ואו שנשתלב, או שנעלם. (אתם מבינים למה אני מתכוונת, נכון?) אני בוחרת להשתלב, משנה דפוסי חשיבה (ואכילה!) ישנים ומזיקים,…
שנה כחול-לבן
